קרה לכם פעם, שבאתם לבשל מזון יבש כלשהו ופתאום גיליתם צורת חיים בלתי מוכרת בתוך השקית? זה גם מגעיל, וגם מרגיז (נו, לזרוק אוכל), ומשבש תכניות. מכה לא נחמדה, אבל יש לה תרופה.

קודם כל, ככלל – כל מזון יבש שנכנס הביתה עובר קודם כל בפריזר. ככה גם אם היה לו סיכוי לפתח צורת חיים – היא הושמדה, ולא תדביק את שאר מוצרי המזון בארון.
לפעמים, אם יש לי מקום בפריזר, אני משאירה שם את הקמחים והקטניות, פשוט כי הם כבר שם. אם אין לי מקום בפריזר – אני מעבירה אותם לשקית עם פס סגירה + עלה דפנה, ומעבירה למזווה.

בכל ארונות המטבח שיש בהם מזון (אפשר גם בשאר הארונות אבל אין באמת סיבה) – מפזרים עלי דפנה ו/או ציפרנים שלמות, ובכל נקיון אביב או פעם בכמה חודשים, מחליפים בחדשים.
רק כדאי לזכור שלציפורן יש קצת ריח של רופא שיניים, שזה חד משמעית עדיף על חרקים בארון.